פסיכולוגית קלינית מומחית

האם אני סובלת מדיכאון או מחרדה אחרי לידה?

האם אני סובלת מדיכאון או מחרדה אחרי לידה?

דיכאון וחרדה בהריון ואחרי לידה מאת ד"ר שרון בן רפאל
מתוך מגזין "נולדים" סתיו 2011

 

האם את חשה עצב, דיכאון או חוסר תקווה? האם את חשה מעט עניין והנאה? רובכן שמעתן על דיכאון אחרי לידה, אולם זה לא כל הסיפור. התקפי פאניקה, מחשבות אובססיביות ופסיכוזה גם הם נפוצים בתקופה הרגישה של ההריון ולאחר הלידה. איך מאתרים וכיצד מטפלים. (המקרים המתוארים הם להמחשה בלבד ואינם מאפיינים מטופלות מסוימות)

 

גילי 28, ילדה לפי שלושה חודשים את בתה הבכורה. ההריון היה מצוין וגילי ציפתה בהתרגשות ללידה. היא עברה לידה טבעית והחוויה היתה נפלאה עבורה. מיד לאחר הלידה החלה להניק את בתה אבל נתקלה בקשיים. לאחר מספר ימים הזמינה יועצת הנקה אשר הדריכה אותה. היא הניקה במשך מספר שבועות אולם חשה כי בתה עצבנית ולא מסופקת. בטיפת חלב הציעו שתתן לבתה תחליף חלב, כי היא לא עולה במשקל. גילי יצאה משם בוכה בתחושת כישלון ובדידות. בימים הבאים מצב רוחה התדרדר. היא חוותה לילות רבים ללא שינה והחלה לחוש עצבנות וכעס על בעלה, שחזר בשעות מאוחרות ולא עזר לה בבית. טיולי הבוקר עם העגלה כבר לא הסבו הנאה. את השעות שבתה ישנה במהלך היום, היא העבירה במיטה, אך לא הצליחה להתרכז אפילו בקריאת ספר. למרות זאת היא חשה חוסר אנרגיות ועייפות בכל שעות היום. לא היה לה תאבון כלל והיא ירדה במהירות רבה במשקל, עובדה זו שבעבר היתה משמחת אותה, לא גרמה לשמחה. היא הגיעה לטיפול בהמלצה של אחות טיפת חלב. גילי אובחנה עם דיכאון אחרי לידה. לאחר ארבעה שבועות של טיפול פסיכולוגי היא החלה לחוש שיפור במצבה ולאחר שמונה שבועות לא ענתה כבר על הקריטריונים לאבחנה של דיכאון.

 

גילי עברה טיפול הנקרא "פסיכותרפיה בין אישית" (Interpersonal Psychotherapy – IPT). זהו טיפול קצר מועד (12-16 פגישות) הנועד לסייע לאישה להתגבר על השלב האקוטי של הדיכאון, לפתח דרכים אפקטיביות להתמודדות עם בעיות בין אישיות המתעוררות או מתחזקות בהריון ולאחר הלידה ולגייס מערכת תמיכה, שתשמש אותה עם תום הטיפול. במחקרים נמצא טיפול זה כיעיל ביותר בדיכאון אחרי לידה ובדכאון בהריון.

 

דיכאון בהריון ואחרי לידה

דיכאון הוא ההפרעה הנפוצה ביותר בתקופת ההריון ואחרי הלידה. כאחת מתוך חמש נשים, חווה סמפטומים דומים לאלו שחוותה גילי. ישנם טיפולים יעילים בדיכאון בהריון ואחרי לידה. הבעיה העיקרית היא שרוב החולות אינן מאותרות ואינן מטופלות. כיוון שאין מערכת סינון טובה ובשל תחושת הבושה והבדידות שגורמת לאשה להסתיר זאת מסביבתה. דיכאון בהריון ואחרי לידה שאינו מטופל יכול להעלם לבד לאחר 4-6 חודשים ויכול גם להמשך לתקופה ארוכה מאוד. בנתיים הוא גורם נזקים קשים לתינוק, לאישה ולמשפחה.

 

במקרה של חשש ניתן לפנות אל אחות טיפת חלב, רופא נשים, רופא משפחה, פסיכולוג או פסכיאטר. חלק מהנשים מפחדות שיצטרכו לקחת תרופות ולא יודעות על אפשרויות טיפול אחרות. אולם דווקא במקרים של דכאון קל-בינוני (מצב רוח ירוד, חוסר הנאה, חוסר אנרגיות ויכולת תפקוד ירודה ללא מחשבות אובדניות) ההמלצה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי קצר מועד (12-16 פגישות) ולרוב אין צורך בתרופות. הטיפולים שנמצאו במחקרים כיעילים בדיכאון אחרי לידה הם: פסיכותרפיה בין אישית (IPT) או טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

 

במקרים של דיכאון קשה לאחר הלידה, הפוגע מאוד בתפקוד (אשה שנשארת רוב היום במיטה) או במצבים אובדניים מומלץ לטפל בתרופות. במהלך ההריון הטיפול בתרופות לא מומלץ, אלא אם הרופא המטפל מחליט כי הסכנה לאם או לעובר כתוצאה מהדיכאון, עולה על הסכנה לעובר, כתוצאה מחשיפה לתרופות. הטיפול בנזעי חשמל לעומת זאת, נחשב בטוח במהלך ההריון.

 

תוגת האמהות

יש להפריד בין דיכאון אחרי לידה, שתואר קודם לכן ובין תחושות דכדוך האופייניות לשבועיים הראשונים שלאחר הלידה ואינן נחשבות להפרעה פסכיאטרית. 60-80% מהנשים חוות את מה שנקרא תוגת האימהות Baby Blues. הן מדווחות על מצב רוח ירוד ולעיתים לא יציב (רגע אחד שמחה, רגע אחרי בכי), חרדה, נדודי שינה, תאבון דל ועצבנות. תחושות אלו נפוצות, יכולות להמשך מספר שעות ועד כשבועיים ואינן נחשבות להפרעה נפשית.

 

אם סמפטומים אלו מתקיימים בשבועיים הראשונים לאחר הלידה, לא מומלץ להפנות לטיפול פסיכולוגי או פסכיאטרי. האישה צריכה תמיכה של בני משפחה ועידוד שתחושות אלו נורמאליות ויחלפו בתוך מספר ימים. חבתקופה זו חשוב לנסות לגייס עזרה נוספת, משפחה, חברות, מטפלת שיעזרו בתקופה הראשונה. ההבדל העיקרי בין תוגת האמהות לדיכאון הוא משך הזמן. תוגת האמהות נעלמת עד כשבועיים לאחר הלידה ודיכאון נמשך מעל לשבועיים ויכול להופיע במהלך השנה הראשונה שלאחר הלידה. אם התחושות הללו נמשכות מעבר לשבועיים הראשונים, ייתכן ומדובר בדיכאון וכדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

 

הפרעות חרדה

שינויים פיזיולוגים, הורמונלים ופסיכולוגיים אחראים לכך שנשים רבות חשות תחושות חרדה במהלך ההריון ובשבועות הראשונים לאחר הלידה. אולם אצל 10% מהנשים, שינויים אלו יכולים לגרום להתפתחות או להחמרה של הפרעות חרדה לעיתים במקביל לדיכאון. "הפרעות חרדה" הוא למעשה שם כולל לאשכול של הפרעות פסיכיאטריות, הכוללות תחושות של פחד, חוסר שליטה על המצב ורמה גבוהה של עוררות פיזיולוגית (דפיקות לב, הזעה, רעידות ועוד). ההפרעות הנפוצות ביותר לאחר הלידה הן הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.

 

 התקפי חרדה

חווה היא אשה בת 34, בריאה בדרך כלל, עד ההריון לא היתה מעולם בבית חולים. הלידה של בנה הבכור היתה קשה. הוא נכנס למצוקה במהלך הלידה והיא הובלה לניתוח קיסרי דחוף. במהלך הניתוח היא חשה קוצר נשימה ולחץ בחזה. הרופא המרדים הרגיע אותה שאלו יחלפו עם תום הניתוח ואכן כך היה. שנתיים לאחר הלידה היא נכנסה להריון שני. בחודש רביעי, הגיעה עם בעלה לחדר המיון. היא דיווחה על קוצר נשימה, דפיקות לב עזות, רעידות וחוסר תחושה בידיים וברגליים היא הרגישה שהיא עומדת לקבל התקף לב וחששה כי יקרה משהו לעובר שבבטנה. כל הבדיקות נמצאו תקינות והיא שוחררה לביתה. לאחר יומיים, כאשר שהתה לבדה בבית החלו בפתאומיות אותן תחושות. היא הזעיקה אמבולנס והגיעה למיון בתחושה שהיא עומדת למות. היא עברה סדרת בדיקות יסודית, אולם שוב יצאו כל הבדיקות תקינות. במיון אבחנו כי היא עברה התקף פאניקה. לאחר מספר התקפים נוספים בתכיפות גוברת, היא פנתה לטיפול פסיכולוגי.

 

חווה עברה טיפול "קוגיניטבי התנהגותי" ובתוך מספר שבועות נעלמו ההתקפים. המודל הקוגניטיבי מציע שסמפטומים של פאניקה נובעים משגיאות של חשיבה, המביאות לעליה בחרדה ובסמפטומים הגופניים ובכך יוצרות מעגל חרדה. חווה שמה לב שהדופק שלה מהיר, היא חשבה שהיא עומדת לקבל התקף לב ומחשבה זו עוררה חרדה ועמה עלייה בסמפטומים הגופניים שהוזכרו.

 

הפרעת פאניקה בהריון כוללת התקפי פאניקה (אפיזודה של פחד או חוסר נוחות וסמפטומים גופניים כגון רעידות, קוצר נשימה, דפיקות לב, בחילה, תחושת מחנק, סחרחורת ועוד) החוזרים על עצמם, ללא כל אזהרה. קיים חשש מתמיד מפני התקפים נוספים ודאגה ממשמעות ההתקף או מתוצאותיו (בין היתר, לאבד שליטה, ללקות בהתקף-לב, להשתגע). ההתקפים מביאים להימנעות ממקומות המעוררים פחד.

 

חרדה כללית

מיה, בת 30, אמא לילדה בת 3 מדווחת שתמיד היתה דאגנית אבל מאז ההריון הדאגות התגברו וכעת הן בלתי נסבלות ומפריעות לתפקוד. היא הגיעה לטיפול כיוון שרוצה לחזור לעבודה, אולם חוששת להכניס את בתה לגן שמא היא לא תאכל מספיק, תחלה יותר מדי או יקרה לה משהו רע. מיה דיווחה כי במהלך ההריון חששה שיש איזו בעיה עם העובר. היא עברה את כל הבדיקות האפשריות וכאשר הרופא לא הסכים לעשות בדיקות נוספות, עברה לרופא אחר. היא הגיעה לרופא פעמיים בשבוע לבצע אולטרסאונד, בכדי לוודא שיש דופק ולבסוף רכשה דופלר ביתי והקשיבה לדופק כל יום. לאחר הלידה החלה לחשוש שבתה לא אוכלת מספיק ושקלה אותה כל יום לוודא שעלתה במשקל. כמו כן היא חוששת כל הזמן לגבי בעלה הרוכב לעבודה על אופנוע, שמא יקרה לו משהו בדרך ומתקשרת אליו פעמים רבות במהלך היום.

 

מיה סובלת מהפרעת חרדה כללית, במהלכה קיימות תחושות חרדה ביחס לסיטואציות רבות. תחושות אלו נוטות להימשך על פני זמן רב ולצדן חוסר מנוחה וקשיי ריכוז, עייפות, בעיות שינה, ומתח שרירים גבוה. לעיתים קיימות גם מחשבות וחרדות בנוגע לבריאות האשה או התינוק. הסימפטומים הללו פוגעים מאד באיכות החיים. אך ברב המקרים ניתן להמשיך ולתפקד בחיים הרגילים. הטיפול המומלץ בהפרעת חרדה כללית הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

 

 הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)

ניצה, אשה חרדית בת 20, ילדה לפני חמישה חודשים את בנה הבכור. מאז הלידה החלו מחשבות חוזרות על פגיעה בבנה. בעקבות מחשבות אלו היא נמנעת מלשהות עמו לבד ונמנעת מכניסה למטבח, מתוך חשש שתפגע בו עם סכין. לאחרונה החלה לדקלם שירי ילדים ללא הפסקה במהלך רוב שהות היום. ניצה מרגישה זרה לעצמה ולסביבתה, לא מצליחה להתחבר אל התינוק וחשה מרוחקת מבעלה. מחשבות אלו מפחידות אותה, למרות שיודעת כי לא תפגע בו בשום צורה.

 

ניצה סובלת מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) אחרי לידה. הפרעה זו מורכבת מאובססיות – מחשבות ורעיונות "זרים" החודרים בעקביות למודעות ומעוררים חרדה (למשל: מחשבות על פגיעה בתינוק) ולרוב גם מטקסים – ניסיונות כפייתיים להפחית את החרדה על ידי חזרה על התנהגויות או פעילויות מסוימות (למשל: שטיפת ידיים חוזרת ונשנית, דקלום או חשיבה טקסית/מעגלית). שני המרכיבים הללו יוצרים מעגל הגורם למצוקה, צורך הרבה זמן ומפריע לתפקוד היומיומי. הטיפול המומלץ בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. בטיפול מתמקדים בחשיפה הדרגתית לגורם מעורר החרדה תוך המנעות מהפעילויות הכפיתיות שנועדו להפיג את החרדה ובמקביל, שינוי דפוסי חשיבה שגויים שגורמים לחרדה.

ישנן הפרעות חרדה נוספות שלא תוארו במסגרת הכתבה ומופיעים בלינק למטה.

 

פסיכוזה אחרי לידה

אחת מתוך 1000 יולדות לוקה בפסיכוזה לאחר הלידה. השכיחות עולה אצל נשים עם הסטוריה של הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) או הסטוריה של הפרעה דו-קוטבית במשפחה. פסיכוזה היא ההפרעה הקשה והמסוכנת ביותר לאם ולתינוק. הסמפטומים כוללים הפרעות חשיבה שבאות לידי ביטוי בקושי של האישה להביע את עצמה – לדוגמא קפיצה מנושא לנושא, דיבור מסביב בלי להגיע לעיקר. התנהגות לא מאורגנת (התנהגות מוטורית מוזרה או תזזיתית), התנהגות קטטונית (לדוגמא: תנוחה קפואה, אילמות, אדישות), מחשבות שווא (דלוזיות) כמו לדוגמא מחשבה שהתינוק הוא השטן. הזיות (הלוצינציות) – תפיסות מוטעות של החושים, כשהנפוצות ביותר הן הזיות שמיעה וראיה. האשה בטוחה שהיא שומעת קולות או רואה דברים, אולם אחרים אינם שומעים ואינם רואים אותם. אלו יכולים להוות סכנה לתינוק או לאשה (לדוגמא מקרים בהם אשה שמעה קולות שאמרו לה להטביע את התינוק). בנוסף יכול להופיע דליריום (מצב של בלבול והתנהגות לא מאורגנת באופן קיצוני) או מאניה (גרנדיוזיות, חוסר צורך בשינה, דיבור מהיר וכו') ומחשבות לפגוע בתינוק או בעצמן במקרה של חשד לגבי פסיכוזה יש לפנות מיד לפסכיאטר או למיון. הטיפול הוא תרופתי בעיקרו ולעיתים קרובות כולל גם אשפוז על מנת להגן על האשה.

 

למרות הציפייה שההריון והלידה יהיו תקופות מאושרות בחיי האשה, במקרים רבים מתעוררים קשיים. לעיתים ניתן להתגבר עליהם בעזרה ותמיכה של קרובים, אולם לפעמים לא די בכך. כאשר הקשיים מעוררים מצוקה ופוגעים באשה, בתינוק או במשפחה, כדאי לגשת לעזרה. ייעוץ או טיפול ממוקד בתקופת ההריון יכול לעזור להתמודד עם השינויים והקשיים ואף להוביל לצמיחה אישית ולשינוי חיובי. אני מציעה טיפול קצר מועד (פרטני או זוגי) המתמקד בחוויה החדשה ובהשלכות של המצב החדש על הבטחון והזהות העצמית, על היחסים האינטימיים והחברתיים ועל כל השינויים הנלווים. במקרים של דיכאון אחרי לידה אני נעזרת בטיפול בין אישי ובמקרים של חרדות – התקפי חרדה, חרדות בריאותיות, אובססיות, טראומה – אני משלבת גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי הנחשב לטיפול המתאים ביותר לחרדה.